<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ח</h1>
<h2>דף כ:</h2>
מצות עשה להתודות לפני ה' אחר שמוציאים כל המתנות שבזרע הארץ וזהו הנקרא וידוי מעשר, ואין מתוודים וידוי זה אלא בשנה שמפרישים בה מעשר עני שנאמר כי תכלה לעשר וגומר ואמרת לפני ה' א-להיך בערתי הקדש מן הבית, אימתי מתוודים, במנחה ביום טוב אחרון של פסח של רביעית ושל שביעית שנאמר כי תכלה לעשר, ברגל שכל המעשרות כלים בו וזהו הפסח, שבטרם יגיע הפסח משנה הרביעית כל פירות שלישית נתעשרו בין פירות האילן בין פירות הארץ, אין מתוודים אלא ביום וכל היום כשר לוידוי המעשר כמו ששנינו במסכת מגילה (כ' ב'), ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתוודות (ע"פ רמב"ם מעש"ש ונט"ר פי"א א'—ד'). הוידוי הזה נאמר בכל לשון כדאמר בפרק אלו נאמרים (סוטה ל"ב א') שנאמר ואמרת לפני ה' א-להיך בכל לשון שאתה אומר (רמב"ם שם ה"ה ע"ש). ומצותו במקדש שנאמר לפני ה' ואם התודה בכל מקום יצא (רמב"ם שם ה"ו). אינו מתודה עד שלא ישאר אצלו אחד מן המתנות שכך הוא אומר בוידוי בערתי הקדש מן הבית וגומר, וערב יום טוב האחרון היה הביעור ולמחר היו מתוודים (רמב"ם שם ה"ז). סדר וידוי זה מפורש בפרק בתרא דמעשר שני ושם (מ"ו) מפורש, כיצד הוא עושה אם נשאר אצלו תרומה ותרומת מעשר נותנה לכהן, מעשר ראשון נותנו ללוי, מעשר עני נותנו לעניים, נשאר אצלו פירות מעשר שני של ודאי או נטע רבעי או מעות פדייתם הרי זה מבער אותם ומשליך לים או שורף, נשאר אצלו מעשר שני של דמאי אינו חייב לבערו, נשארו אצלו ביכורים הרי הם מתבערים בכל מקום (ע"פ רמב"ם שם ה"ח) כמעשר שני. ופירות שלא הגיעו לעונת מעשרות בשעת הביעור אינם מעכבים אותם להתוודות ואינו חייב לבער אותם (רמב"ם שם ה"י). גרסינן בירושלמי דפאה (דף י"ז ב') רבי יוסי בר בון בשם רבי יוחנן אומר מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי.
